– ההקבלה בין 'עבד לאדוניו' – לבין 'האדם מול בוראו'
– החסדים של הקב"ה מרובים, בפרט על הניסים של המלחמה הזו.
– סיפור של אדם מקרית שמונה שהגיע חזרה לעיר, וישב להכין מנגל בחצרו. נפל טיל בחצר, והוא הצליח להינצל.

– האדם חייב להודות לקב"ה הרבה על כל אשר גומל עימו.
"מודה אני". לפתוח בתחילת היום בהודאה.
היה אדם שקם בבוקר ולא הצליח לראות. וכן שאר טובות

– הקב"ה יצר את האדם הראשון. והאדם ידע כי הוא יציר כפיו של הבורא. ודבר זה עבר מדור לדור.
ענין הקנאה שבין קין והבל.
נקנסה מיתה לאדם ע"י האכילה מעץ הדעת.
הנחש הכניס אפיקורסות באשה.

אברהם אבינו היה נחוש באמונתו – ולבסוף כולם שמעו לו, והצליח מאוד.

האדם שהוא עושה מצוות, למרות שרואים אותו מצליח בענייני העולם, כל זה חיצוני. אבל אם תבדוק אותו בפנימיות – תגלה שגם בעולם הזה הוא סובל.
לעומת זאת, אדם שהוא מקיים מצוות, למרות שהוא חסר אמצעים, אבל יש לו שמחה פנימית שממלאת אותו.

בית הלוי מבריסק, לעת זקנותו היו לו הרבה תלמידים שהגרו לארה"ב.
לאחר זמן הרב הלך לבקר אותם. ושאל את אחד התלמידים "מה אתה עושה?".
התלמיד השיב. והרב חזר על השאלה כמה פעמים.
עד שלבסוף אמר לו הרב שכוונתו על המעשים (המצוות שלו), ולא על המעשים (ענייני העסקים) שאותם הקב"ה מביא עבורך.
וזה כוונת יעקב אבינו: "ושבתי בשלום אל בית אבי" – שהיינו ענייני הרוחניות.

סיפור של הסבא מנוברדוק:
היה אדם שנכנס לבית מלון. וראה אנשים מתווכחים. וכשהתקרב – החלו לדבר בשקט. והוא ביקש מהם לדעת על מה הוויכוח, ואמרו לו בתנאי שלא יגלה את הדבר.
ואמרו לו שיש בידם "דולרים מזוייפים" תמורת סכום פחות מערכם.
ולבסוף התחפשו לשוטרים "ועצרו אותו" על שימוש ב"דולר מזוייף".
והאמת – שהכסף היה אמיתי, והם הצליחו לרמות אותו ולקחת ממנו את הכסף של הקניין.
כך זה שהאדם לא מודע לאמת, ומוכן לוותר על האמת תמורת השקר…